<h1>ארחות חיים דין שאלה סימן א'</h1>
<h2>דף כט:</h2>
ואין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר. פי' דוקא במטלטלין משום טעמא שאין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר אבל בקרקע או בספינה שהרי בעלה עמה אין אומר כן ע"כ. ואמרינן [ב]בבא מציעא פרק אלו מציאות השואל ספר תורה לחבירו הרי זה לא ישאילנו לאחרים פשיטא אין השואל רשאי להשאיל. ס"ת לחבירו איצטריכא ליה מהו דתימא ניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בממונה קמ"ל (ואמרי') [והא דאמרינן] התם [כתובות נ' ע"א] הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד זה הכותב ספרים ומשאילן לאחרים [אפשר לומר] דוקא כשהבעלים מקיימין המצוה [אבל לא אחרים] דלא ניחא להו לבעלים שאחרים יקיימו מצוה בממונם עד שיתנו להם רשות.
<h2>דף צג.</h2>
כתב הר"ם במז"ל השואל כלי או בהמה וכיוצא בהן משאר מטלטלין ואבד או נגנב אפילו נאנס אונס [גדול] כגון שנשבה או נשברה הבהמה או מתה חייב לשלם הכל. בד"א כשנאנס שלא בשעת מלאכה אבל אם שאל בהמה לחרוש בה ומתה כשהיא חורשת הרי זה פטור. אבל אם מתה קודם שיחרוש בה או אחר שחרש בה או שרכב עליה או דש בה ומתה בשעת הרכיבה או הדישה חייב לשלם. השואל בהמה מחבירו לילך למקום פלוני ומתה תחתיו באותו הדרך או שאל קרדום לפצל בו עצים ונשבר בעת שפצל מחמת הבקוע וכיוצא בה פטור שהרי לא שנה. טען השואל שבשעת מלאכה מתה והמשאיל אומר ששנה. אם היה המקום שהלך בו מקום שבני אדם מצויין בו יביא ראיה שמתה בשעת מלאכה ויפטר ואם לאו משלם. ואם אין מקום שבני אדם מצויין בו כגון ששאל ממנו קרדום לפצל בו עצים בתוך ביתו. אם הביא ראיה יפטר אף משבועה ואם לא ישבע השואל שבועת השומרים שמתה בשעת מלאכה ויפטר וכן כל כיוצא בזה.
<h2>דף צד.</h2>
השואל שום דבר מחבירו אם שאל את הבעלים עם הדבר שלהם או שכרן בעת שנטל את החפץ הרי השואל פטור מכלום אפילו פשע בדבר ששמר (ואפילו) [ואבד] מחמת פשיעה הרי זה פטור שנ' אם בעליו עמו לא ישלם ואם שכיר הוא בא בשכרו. ואחד השואל בעלים לאותה מלאכה או שאלן או שכרן למלאכה אחרת או לשום דבר בעולם אפילו אמר לחבירו השקני מים ושאל ממנו בהמתו והשקהו ונתן לו בהמתו הרי זו שאלה בבעלים ופטור. משך הבהמה ואחר כך השקהו אינה שאלה בבעלים וכן כל כיוצא בזה.
<h2>דף צז.</h2>
השאיל בהמתו או השכירה למשוי ויצא עמה לסעוד לשוכר או לשואל ולטעון במשוי הרי זה שמירה בבעלים ואם יצא לבקר המשוי ולראות שמא יטעיננה יתר על הראוי בלבד אין זו שמירה בבעלים. מלמד תינוקות שהשאיל שום דבר לאחד מבעלי (תנאו) [תינוקות] בעוד שהוא עוסק במלאכתם הרי זו שמירה בבעלים ואפילו פשע השומר פטור וכן בכל שאר מלאכות.
<h2>דף צט.</h2>
השואל מחבירו כלי או בהמה סתם הרי המשאיל מחזירו בכל עת שירצה. שאלו לזמן קצוב כיון שמשך אין הבעלים יכולין להחזירו מתחת ידו [עד סוף הזמן. השואל כלי מחברו לעשות בו מלאכה פלונית אין המשאיל יכול להחזירו מתחת ידו] עד שיעשה אותה מלאכה והוא הדין אם שאל בהמה לילך למקום פלוני שאין יכול להחזירה מיד השואל עד שילך לשם ויחזור.
<h2>דף קא:</h2>
[תוספתא] השואל פונדק ללינה אין פחות מיום אחד לשביתה אין פחות משני ימים לנשואין אין פחות משלשים יום. שאל חלוק מחבירו לילך לבית האבל כדי שילך ויחזור. שאלו לבית המשתה כל אותו היום. שאלו לעשות משתה שלו אין פחות משבעה ימים.
<h2>דף קג.</h2>
השואל כלי מחבירו בטובה ואמר לו השאילני דבר זה בטובת לבך לא כדרך המשאילין שאין אתה מקפיד על הזמן אם ארך אם קנו מיד המשאיל על זה הרי זה משתמש בו לעולם עד שיבטל הכלי מלעשות בו מלאכה ויחזיר לו שבריו ואינו רשאי לתקן הכלי או לעשותו פעם אחרת.
האומר לחבירו השאילני קרדום לעדור בו פרדס זה אינו רשאי לעדור בו פרדס [אחר. אמר לו פרדס סתם עודר בו פרדס אחד] אי זה שירצה. שאלו לעדור בו פרדסים שלו עודר בו כל הפרדסים שלו ואפילו נשחת כל הברזל בעדירה מחזיר לו את הנצב של עץ וכן כל כיוצא בזה.
